העסקת עובדים זרים מקובלת מאוד כיום במגוון ענפים. במקביל, עובדים זרים שהינם בעלים הכשרה סיעודית וטיפולית נושאים על גבם את אחד המשימות החשובות והמשמעותיות ביותר-
טיפול באוכלוסיית הקשישים, אשר מתגוררת בבית ולא במוסדות סיעודיים או בתי אבות למיניהם.
במידה והחלטתם לקחת מטפל בפעם הראשונה, כדאי שתכירו את הזכויות והדקויות בנושא.
מוכנים? אנחנו מתחילים!
מי זכאי למטפל או למטפלת?
הזכאות להכניס הביתה מטפל זר שעוסק בסיעוד כוללת התחשבות במספר קריטריונים. ראשית, מדובר בבני גיל הזהב, כלומר כאלה שיצאו לפנסיה באופן רשמי. בנוסף, תנאי מקדים הינו שהקשיש או הקשישה עברו בדיקת הערכת תלות (כלומר בדיקת תפקוד). בדיקה זו, קובעת ציון מספרי שהולך ועולה ככל שיכולת התפקוד יורדת. במידה ובבדיקת התפקוד מתברר כי הקשיש זקוק לטיפול סיעודי מסביב לשעון – ניתן להגיש בקשה מסודרת להעסקת מטפל זר.
יש לציין כי בתנאים מסוימים, גם אזרחים שאינם קשישים יוכלו להעסיק מטפלים זרים (אדם צעיר הנמצא במצב סיעודי, למשל). כמו כן, אישור העסקה יתקבל רק כאשר מדובר בטיפול באדם המתגורר בקהילה ולא במוסד. בעבר הכוונה הייתה למגורים בבית אולם כיום גם בתי אבות או בתי דיור מוגן מחויבים לאפשר לדיירים להעסיק מטפל, במידה ומעוניינים בכך.
מימון מטפלים בסיעוד – מי משלם?
יש כאלה שבטוחים כי המדינה צריכה לשאת בתשלום שכרו של העובד הזר. זוהי טעות. המטופל או בני משפחתו הם אלה המשלמים את שכרו של העובד, גם אם המדינה היא זו שצריכה לאשר את מתן אישור ההעסקה. יחד עם זאת, קשישים או חולים סיעודיים שעומדים בקריטריונים שנקבעו על פי המוסד לביטוח לאומי, יכולים לקבל השתתפות משמעותית במימון העלות של העובד הזר. לצורך כך, יש להגיש תביעה מסודרת עם כל המסמכים הרלוונטיים למוסד לביטוח לאומי ולעבור הליך של אישור גמלת סיעוד. זכאי גמלת סיעוד יכולים לבקש לקבלה בכסף במקום באמצעות מטפלים יומיים המגיעים מטעם ביטוח לאומי. גמלה כספית זאת תוכל לשמש לתשלום חלק משכרו של העובד הזר. עוד נספר כי מטופלים שהינם ניצולי שואה יכולים במקרים מסוימים להגיש בקשה לקבלת סיוע כספי נוסף על זה שמשולם מביטוח לאומי.
הקשיש הוא המעסיק
הקשיש נחשב למעסיק של העובד הזר, גם אם נעזרים בשירותיהן של חברות סיעוד במרכז, בדרום או בכל מקום אחר בארץ. משמעות הדבר היא שהקשיש הוא זה שמחליט אם המטפל שהגיע אליו אכן מתאים לו ואם זה נמצא בלתי מתאים – הוא יכול להחליפו. בנוסף, הקשיש, כמעסיק, צריך לשלם למטפל הזר את מלוא זכויותיו כפי הנהוג במדינת ישראל. מדובר על זכויות חוקיות וסוציאליות.
בהקשר זה, נחדד כי העובד הזר זכאי לקבל שכר כמקובל במדינת ישראל, לכל הפחות שכר מינימום ולרוב גם מעבר לכך. עובדי סיעוד זכאים להפרשות כגון דמי הבראה ודמי פנסיה, ימי חופשה וימי מחלה. המעסיק אחראי לדאוג למטפל השוהה בביתו לתנאי מחיה נאותים, מגורים, מזון, פרטיות וכו'. החוק מאפשר ניכוי של אחוז מסוים מההוצאות משכרו של עובד סיעודי, בכפוף לתקרה מקסימלית.